פרסומים

19/09/2002

מה בין אבטלה, אופקים ועסקים עצמאיים

הגיעה העת להפסיק ולפתח את עיירות הפיתוח על בסיס שיקום, טיפוח ומתן מענים לחוסרים. פיתוח לא יכול להעשות על בסיס ה”אין” אלא לקדם את ה”יש”; את הפוטנציאל הטמון במקום, את התחרות הכלכלית. עסקים עצמאיים הפכו בשנים האחרונות בכל העולם לכוח מניע ייזמות, יצירת מקומות תעסוקה, יציבות כלכלית וחדשנות. הם משרים רוח של ייזמות – וייזמות פרושה אופטימיות. פעילות ציבורית של בעלי עסקים עצמאיים תפתח ותגדיל את מעגל בעלי העסקים, תעודד חינוך לייזמות ותרחיב את השווקים עבור בעלי העסקים. זהו הצעד הראשון לצמיחה ויציבות כלכלית.

אופקים הצליחה. היא אכן הצליחה להפוך לסמל מסכנות, למותג האבטלה, לשם נרדף לישוב שאינו מצליח להתרומם. לכותרת המאפיינת את ערי הפיתוח מאז הקמתן.

ערי הפיתוח בישראל יכלו להפוך לסמל הצלחה. ישראל השכילה להפוך לסמל ההתיישבות המוצלחת; מדינה שהצליחה בפרק זמן קצר ליישב את אדמתה, להניע תהליכי צמיחה כלכלית ולקדם איכות חיים. גם עיירות הפיתוח יכלו לקחת חלק בסמל זה – הן יכלו להפוך לעוד צורת ישוב המביאה תושבים לאזורי עדיפות לאומית על בסיס של בחירה והצלחה. מה קרה בעיירות הפיתוח? מדוע נכשלנו בהנעת תהליכי צמיחה לאורך זמן בישובים העירוניים שהוקמות בפריפריה של ישראל? האם זהו כורח המציאות? נראה כי לא. די אם נזכיר את כרמיאל – שהחלה דרכה כעיירת פיתוח והפכה לעיר צומחת, מושכת הון, מעודדת יזמות ובעלת מערכת חינוך מוצלחת. נראה כי אפשר גם אחרת.

רוב רובן של עיירות הפיתוח בישראל פותחו על בסיס של מסכנות – נסיונות חוזרים ונשנים של מתן מענים לחוסרים, של פיתוח על בסיס ה”אין” והתייחסות למצוקות. מעולם לא נשאלה השאלה – מהו הפוטנציאל של עיירות אלה ומדוע הן אינן ממצות אותו? מהו הכיוון באמצעותו הן תגענה למצויינות, למוצר בר תחרות אל מול המרכז? לעומת זאת, לאורך כל הדרך נשאלו תמיד השאלות – מה חסר לכם? מהן הבעיות שלכם? מהם החסמים לפיתוח – ולאלה היתה התייחסות.

עיירות הפיתוח אינן חסרות כסף, הן אינן חסרות רצון טוב והן אינן חסרות פרויקטים – כל אלה מצויים בשפע. חסרה התייחסות למצויינות, חסר ניתוח כלכלי אמיתי, חסרה שאיפה ליצירת ישוב מצליח ובר תחרות.

אין ספק כי הקשיים המרובים שעמדו בפני עיירות הפיתוח מאז הקמתן גרמו להתייחסות מסוג זה, שהרי אלה הנושאים הבוערים יותר. אבטלה, חינוך ירוד, תנאי דיור לא מספקים – כל אלה מצריכים פתרונות ועכשיו. אולם ניתן גם לחשוב אחרת – ניתן לקדם ישוב על בסיס פוטנציאל, על בסיס יכולות ולהגיע לפתרון המצוקות מתוך החצי המלא של הכוס – ולא רק מתוך המחצית הריקה.

להפוך את הכוס – לנסות ולבחון מהו חלקה המלא וממנו לצאת לפיתוח המקום – נראה כי זה מה שחסר בעיירות הפיתוח. לכך, נדרשת ייזמות, חדשנות ועצמאות כלכלית.

ייזמות – שם המשחק

עסקים עצמאיים נפתחים על ידי בני אדם אופטימיים, אנשים המאמינים ביכולותיהם, ייזמים. הייזמים הפכו בשנים האחרונות לכוח מניע כלכלי בכלל, ולזרז לפיתוחם של ישובים בפריפריה בפרט.

הסטטיסטיקה הבינלאומית מעידה על כי רוב המשרות שנוספו בשני העשורים האחרונים, נוספו בעסקים קטנים המונים פחות מ20- עובדים. עסקים קטנים אלה הפכו מעסקים משפחתיים, שכונתיים, לא מקצועיים וחסרי משמעות מאקרו כלכלית – לעסקים מקצועיים, מובילי חדשנות ומעוף, חסרי גבולות ומספקי המשרות המובילים במשק. עסק קטן אינו עוד הגלנטריה המשפחתית שהוקמה על ידי אב המשפחה בלית ברירה. זהו עסק צומח, המתחיל ביוזמה על בסיס ידע ושאיפה מקצועית ועשוי להגיע לשווקים בינלאומיים, לפיתוח מוצרים חדשניים, ולספק תעסוקה ברמה גבוהה.

עסקים עצמאיים מפזרים את הסיכון הכלכלי ומאזנים את תופעת “ישוב של מפעל אחד” – אותה תופעה כואבת המובילה לתלות מוחלטת בין מפעל גדול לבין התעסוקה בישוב. עסקים עצמאיים מגוונים את היצע התעסוקה ומעודדים פתיחות עסקית.

לייזמות עסקית ולעסקים עצמאיים תפקיד מרכזי בהנעת מיצוי הפוטנציאל, הפיכת עיירות הפיתוח לישובים בני תחרות, וטיפוח הצמיחה הכלכלית לאורך זמן. פעילות ציבורית של בעלי העסקים העצמאיים לקידום החינוך לייזמות, הקמת מועדונים עיסקיים, תרומה ועידוד יחסי גומלין בין הקהיליה העיסקית לבין הקהילה – עשויים להשרות רוח ייזמית בישוב ובכך להוסיף נדבך חשוב להנעת תהליכי צמיחה בריאים יותר ויציבים יותר.