פרסומים

7/01/2014

דר' רונית דוידוביץ-מרטון

פיתוח כלכלי ברשויות ערביות: איך מובילים – צמיחה כלכלית אחרת

המודל המוצג פותח במסגרת עבודה משותפת עם מרכז אינג’אז, ובמימון SVF – Social Venture Fund – ארגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה.

פיתוח כלכלי ברשויות הערביות בישראל מהווה אתגר מזה שנים. על אף כי היישובים הערביים שונים ומגוונים ופרוסים ברחבי ישראל, ניתן לומר בהכללה כי רובם נמנים עם הרשויות העניות בארץ, ומתקשים לייצר בסיס כלכלי צומח שיאפשר להם לספק לתושביהם שירותים ואיכות חיים, בדומה לרשויות אחרות בישראל.

מתודולוגיה לצמיחה כלכלית ‘אחרת’ – ובמילים אחרות: צמיכ”א – תפיסה עדכנית, שיכולה לעשות את ההבדל ברשויות הערביות בפרט, ובתפיסת הפיתוח הכלכלי בכלל.

המודל מיועד לראשי רשויות, לדרגים מובילים ומקבלי החלטות, ולמעשה לכל גורם המעוניין (ומאמין כי ניתן) להוביל מהלכים של שינוי בכל הנוגע לצמיחה ולפיתוח כלכלי ברשויות הערביות, בתפיסה חדשה. המודל אינו מציע מתכון אחיד לפיתוח. נהפוך הוא – הוא פותח את המחשבה, מציף את הסוגיות והמשתנים, ומחייב אקטיביזם ברמה המקומית, הובלת שינוי על בסיס חשיבה ופיתוח תואם מקום, קהילה, מורשת וסביבה. זוהי עוצמתו.

להערכתנו זהו מודל שאכן יכול לחולל שינוי ולספק לרשויות הערביות, למשרדי הממשלה ובעיקר לקהילות המקומיות, נתיב חלופי לפיתוח וצמיחה. הוא משקף מעבר מתפיסה של תלות בשלטון ובקבלת ‘החלטות מחוץ’ – ליזמות ואקטיביות של החברה הערבית ומנהיגיה. יזמות זו מחייבת אופטימיות ואמונה כי אכן אפשר להוביל מהלך ‘מן הפנים’, המייצר הזדמנויות עדכניות לצמיחה, איכות והגשמה.

משום כך יש במודל משום מחויבות; מעבר פאזה של המנהיגות הערבית המקומית – ממקום של קיפוח, תלות ובקשת תמיכה וסיוע – למנהיגות יוזמת, מפתחת מובילה ומקדמת. זוהי אמירה אמיצה המחייבת לייצר בסיס לשותפויות; למשוך השקעות ציבוריות, חברתיות וכלכליות-עסקיות; ובעיקר – להוביל מהלכים אשר יפתחו בפני הקהילה הערבית מוטיבציה, אמונה ורצון לקדם תכנון, פיתוח ויזמות – חברתית, כלכלית וסביבתית.

נקודת המוצא

הנחת המוצא של המודל היא כי פיתוח וצמיחה הםSTATE OF MIND . משום כך, כל עוד תרווח התפיסה כי היישובים הערביים מייצגים מיעוט הסובל מקיפוח, מחסור בקרקע מניבה, עוני ודלות במשאבים וביכולות – לא יוכלו אלו לצאת ממלכוד חוסר הצמיחה. על פי רוב לא קל לרשויות הערביות שלא ליפול לתפיסה המשדרת שאין סיכוי, כי הרי על פי גישות הקלאסיות והמוכרות: צמיחה כלכלית = קרקע מניבה; ומרבית הקרקעות ברשויות הערביות מיועדות לשימושי מגורים, חקלאות ומעט שירותים יומיומיים. התרוממות מעבר לתפיסה כזו הינה צעד מורכב, המחייב ‘קפיצה’ משמעותית של שינוי תפיסתי. שכן, על מנת להתניע את השינוי, נדרש להכיר, ובעיקר להאמין, שהישובים הערביים יכולים לעבור פאזה, ולהוביל צמיחה מסוג אחר.

מודלים של צמיחה כלכלית ‘מלמטה’, המשקפים אקטיביות, יזמות ואופטימיות מוכרים בארץ ובעולם, ואינם רק מוכיחים שהדבר אפשרי, אלא כי במציאות העכשווית – זוהי ‘הכלכלה החדשה’ – כוח מניע צמיחה, משמעותי יותר מ’עוד אזור תעסוקה’.

אם כן יזמות היא חלק מתרבות, תפיסת עולם ואמונה, בבחינת- YES WE CAN. כל עוד אלה לא קיימים – לא ניתן לצאת ממלכוד העוני והמחסור. משום כך צמיחה כלכלית מחייבת עשיה רב- תחומית, ובראש ובראשונה חברתית-תרבותית, אשר תוביל את הקהילה המקומית למקום אקטיבי, יזמי ומעורר השראה.

מה עושה את ההבדל? או: עקרונות התפיסה  

המודל המוצע הוא בגדר חידוש ופתיחת הזדמנות, לא רק לישובים הערביים – אלא בכלל, למקומה של הרשות המקומית בהתנעת צמיחה כלכלית. נראה כי זוהי הזדמנות עבור הרשויות הערביות להוביל פיתוח של תפיסה עדכנית, חדשה ורלבנטית – לכלל הרשויות והחברה.

עצם התפיסה כי ביכולתן של הרשויות הערביות להוביל מהלך – עבור עצמן ולטובת כלל החברה והישובים במרחב – מהווה חידוש. זהו ביטוי לתפיסה יזמית, המייחסת לרשויות הערביות אחריות על עצמן ועל החברה בתוכה הן פועלות. תפיסה המאפשרת מעבר מ’מה נותנים לי’ ל’מה אני יכול לספק ולתרום’ – לעצמי ולסביבה בתוכה אני פועל.

התפיסה האקטיביסטית החיונית לקידום צמיחה במציאות העכשווית, מתבססת ומשקפת מספר עקרונות יסוד:

א.      ראייה כוללת ורב-תחומית

התובנה כי צמיחה כלכלית אינה יכולה להתרחש באמצעות עשייה כלכלית בלבד, וכי התרבות, החברה, הבינוי, הסביבה ועוד – כל אלה הם גם כן בעלי השפעה ומשמעות.

בזמן שהכלכלה המסורתית רואה בהון הפיננסי (תקציבים) ובהון הפיסי (שטחים מניבים) מרכיבים הכרחיים ובלעדיים למימוש פוטנציאל הצמיחה של הרשות, למעשה אלו הם רק חלק מן התנאים שדורשת הכלכלה העכשווית. היום אנחנו כבר יודעים שעתודות קרקע גדולות ומקורות מימון זמינים לא מספיקים  ליצירת  צמיחה ושגשוג. יש הטוענים שעודף מאלו מייצר אפקט הפוך לצמיחה, בכך שהוא ‘מרדים’ את היזמות ומגביר את התלות במדינה.

הכלכלה העכשווית מדגישה את חשיבות ההון אנושי וההון החברתי כבסיס לצמיחה, שכן אלו באים לידי ביטוי בתושבים בעלי מוטיבציה, יוזמה, יכולות ורצון להוביל מהלכים – והם חיוניים על מנת להניע את הכלכלה, למשוך שווקים, להביא הון ולייצר מרחב המניב צמיחה.

המודל המוצע מתבסס על שילוב ויחסי גומלין בין ארבעת סוגי הון אלו, ומציב מתווה לאיתורם, מינופם ולא פחות חשוב – ניהולם המושכל.

ב.      מהלך מתמשך לאורך זמן

צמיחה אינה פרויקט אלא מהלך מתמשך לאורך זמן. ייתכן כי בטווח הקרוב והמידי תבצע הרשות מהלכים מינימאליים והכרחיים, ואולם אלה מיועדים לאפשר הקמת תשתית אשר תניב פירות לאורך זמן. התהליך אינו ליניארי, ומתקדם במקביל מהטווח המידי ‘מחר בבוקר’, ועד הטווח הארוך. תפקידה של הרשות המקומית הוא להניח את הפלטפורמה ולאפשר התקדמות במגוון טווחי הזמן במקביל.

ג.     רשתיות

גישה המשקפת הכרה בחשיבות יצירת ממשקים, יחסי גומלין, זיקות ושותפויות, אשר בונים רשתות בתוך המבנים הליניאריים. שהרי רשויות מקומיות הן חלק מממשל ציבורי היררכי, בעוד שהכלכלה חוצה גבולות, רשויות ודרגים. עבודה ברשתות משמעותה יצירת קשרים, שותפויות וחיבורים – שאינם ‘שוברים’ את ההיררכיה, אלא מחזקים אותה ומייצרים קשרים חדשים הפותחים הזדמנויות חדשות (שולחנות עגולים, שתופי פעולה בין רשויות, בין מגזרים וכד’).

ד.      תיאוריה ופרקטיקה במשולב

המציאות העכשווית מחייבת שילוב בין הבנה והכרה של הנושא, למידה והובלת תהליכים אסטרטגיים סדורים, לבין תפיסת הזדמנויות ועבודה בשטח, בהתאם לקצב החיים. השילוב בין תאוריה לבין מעשה, בין לימוד לבין צמיחה שואב השראה מעולם ההיי טק, אשר לומד, מפתח ומוציא מוצרים לשוק כמעט במקביל. היכולת לעבור ממהלכי למידה למהלכי עשייה וצמיחה היא אחד המרכיבים המרכזיים והמאתגרים במודל.

ה.      גלוקאליות 

הפיתוח הכלכלי מחייב את השילוב בין המורשת והמסורת המקומית, לבין חדשנות וטכנולוגיה עכשווית. שכן המורשת, התרבות המקומית ואורחות החיים, הם מקור הייחודיות והערך המוסף, כמו גם הבלמים והתפיסות הישנות. על בסיסם חיוני לשלב חדשנות וטכנולוגיות עדכניות המייצרות הזדמנויות בנות תחרות ועומדות בסטנדרטים בין-לאומיים.

איך מובילים התקדמות?  

על בסיס שני ‘נתיבים’, המשקפים את עקרונות המודל:

יזמות ואקטיביזם 

ההנהגה המקומית מיועדת להתניע ולעודד את הקהילה, על מגוון מרכיביה, להיכנס לאקלים של יזמות, אקטיביזם ומעורבות. היזמות מהווה את הנתיב שמוביל את תהליך הצמיחה. היא יכולה לקבל ביטוי בכל תחום, קהילה, נושא והיבט – ובלבד שתייצר מוטיבציה, השתתפות, חדשנות ועשייה.

במסגרת זו חיוני להדגיש את חשיבות שיתוף הציבור – לא כאירוע חד פעמי, אלא כדרך התנהלות וניהול: החל במתן מקום למעורבות הציבור בתכנון מהלכים עירונים, הותרת מקום ליוזמות מקומיות והתארגנות עצמית, וכלה בשמירה על שקיפות מול הציבור בכל תחומי העשיה העירונית.

שיתוף הציבור נדרש להתאים למאפייני המקום והקהילה, תרבותה והווייתה, ובנוסף הוא נדרש לקבל נראות, שקיפות – הכרה בקהילה כי אכן ‘משהו קורה’, ומתפתחות הזדמנויות חדשות. קהילה שלא תהייה שותפה ופעילה במהלך – לא תוכל להוביל את הצמיחה מלמטה, לנצל ולממש את ההזדמנויות הנפתחות, ולייצר את הדינמיקה החיונית לצמיחה כוללת.

שותפויות

שותפויות משמעותן עבודה בין-תחומית, בין-מגזרית, בין-אזורית – בגבולות היישוב ומחוץ לו. השותפויות הן כלי ניהולי ומהותי בתהליך, ומהוות תנאי להצלחתו. כל מרכיבי המודל ודפוסי העבודה מתבססים על שותפויות וזיקות אלה.

על הרשות המקומית להיות מוכנה ובשלה לשותפות, על בסיס הערך המוסף שלה ברמה האזורית והלאומית. לפעמים הדבר אומר שעל המנהיגות לאזור כוחות חדשים, לוותר על האגו, ולהיות מוכנה ליהנות מפירות השותפות בטווח הרחוק.

 מתיאוריה לפרקטיקה – אבני דרך המעודדות עדכון מתמיד…

קודם כל מקבלים החלטה, ומטמיעים אותה פורמאלית  

רשויות המעוניינות בצמיכ”א צריכות להחליט ‘לשנות את הראש’. המנהיגות הציבורית, כמו גם המנהיגות המקצועית, נדרשות ללמוד את הנושא, להתעניין, לייצר קונצנזוס, לרכז מפגשי שיתוף ולמידה לבחינת מודלים רלוונטיים, לשווק את המהלך, ומעל לכל – להחליט עקרונית שאכן הרשות מובילה את המהלך. זוהי החלטה אישית, מקצועית וציבורית במשולב.

בהמשך נדרשת הרשות לייצר תשתית ארגונית ומקצועית. עליה להרחיב את מעגל השותפים מהמנהיג המוביל ומהצוות המצומצם שלצידו, לכלל הנוגעים בדבר – מנהלי יחידות הביצוע, אנשי מפתח ברשות, נציגים של הציבור וכיוב’. זהו תהליך התנעה משמעותי, שסופו להוביל להגדרת סך התשומות הנדרשות למהלך: תקציב, גורם מקצועי מוביל, פורומים מלווים, משאבים ליעוץ מקצועי, מפגשים, סיורים, חשיבה ולמידה וכיוב’. שלב זה מחייב את מובילי המהלך ‘לשווק’ את הצמיכ”א, להסביר את הערך המוסף שלה לרשות ולפרט מהם התוצרים המצופים. הצגה ציבורית ומקצועית של התפיסה היא מנוף חיוני להובלת המהלך והטמעתו בעבודת הארגון כתהליך מסודר, שיטתי ומקצועי אשר יוביל לתוצרים כמצופה.

הכנת תכנית המפרטת את אבני הדרך המרכזיות

גיבוש מתווה המפרט שלבים ותוצרי ביניים אליהם נדרש להגיע, במסגרת זמן מוגדר. ייתכן ואלו ישתנו לאורך התהליך, ואולם עצם הגדרתם מכנס את המערכת על מגוון מרכיביה לתהליך מסודר ומובנה כנדרש.

מתווה הפעולה מחייב ארבעה שלבים:

א.      מיפוי הזדמנויות

שלב זה מיועד להגדיר את ההזדמנויות העומדות בפני היישוב. אין הוא עוסק בבעיות ובחסמים, אלא במוקדים, בצירים ובהתרחשויות אשר יכולים להיות בעלי משמעות, להתניע צמיחה ולהוביל לפיתוח מקומי. כמובן שהדבר אינו בא על חשבון הטיפול בבעיות, ואולם לא זו היא נקודת המוצא. התפיסה רואה בהזדמנויות ככאלו שיביאו את העוצמה לפתור בעיות ולייצר פתרונות חדשניים.

נדרשת תפיסה חדשה של איסוף מידע – מעבר לסטטיסטיקה ולמקורות המוכרים. מיפוי על בסיס סיורים, שאלוני שטח, שיח מקומי, שיתוף ציבור וכיוב’, לא רק שמלמד ומוסיף מידע רלוונטי, אלא בעיקר מעודד את התושבים כמו גם את המנהיגות המקצועית והציבורית להעלות רעיונות, להציף אתגרים ולהצביע על מוקדי עוצמה פוטנציאליים לפיתוח וצמיחה.

ב.      החזון והמטרות

דווקא משום שהמציאות העכשווית מאופיינת ברצון מתמיד ‘לרוץ’ מהר, לקצר מרחב וזמן ולייצר עשייה מתמדת, חיוני לבסס את העשייה על תפיסה מנחה, המגובשת מתוך תשומת לב ואורך רוח. החזון הוא מעין חלום משותף אשר ישמש את המנהיגות המובילה ככלי לגיוס מוטיבציה, אמונה, ושינוי עמדות. ללא כל אלה – המהלך יהיה עוד ‘פרויקט’ ולא יוביל לשינוי הנדרש.

ג.       חבילות הצמיחה

מגדירות מכלולים המתבססים על מוקדי הצמיחה שאותרו עבור היישוב כמצע להתרחשויות ומהלכים רב תחומיים. החבילות מתבססות על מגוון רחב של יתרונות יחסיים פוטנציאליים ונדרשות להוביל לפיתוח מהלכים משולבים.

תוך כדי עשייה התפתח מהלך יישומי ב’זמן אמת’: פיילוט כפר קרע שנמצא כעת בתהליכי יישום, לצד פיתוח בשני מקבצי רשויות ברמה על-מקומית.

פיילוט כפר קרע החל בתהליך ניתוח שכלל איסוף מידע זמין, לצד מפגשים וראיונות עם גורמים מובילים בעיר: מנהלי יחידות הרשות, מועצת הנשים, מרכז המו”פ, נציגי המגזר העסקי וכיוב’. ניתוח המידע נעשה בעין המחפשת אחר הזדמנויות ופוטנציאל, מתוך מודעות לבעיות ולחסמים, אך ללא כוונה להתעכב בגינם. המהלך הוביל להגדרת חזון צמיחה ליישוב, בעזרתו אותרו נקודות עוצמה ייחודיות לכפר: המתנ”ס, ואדי ברקן, הספרייה העירונית, ציר הכניסה ליישוב וכיוב’. אלו שימשו בסיס לסדנת עבודה, במסגרתה פורטו חבילות הצמיחה.

חבילות הצמיחה של כפר קרע הן מצע לפיתוח כלכלי, תיירותי ותעסוקתי, על בסיס מאפייני הקהילה, עיסוקיה והשכלתה. הרשות בחרה להוביל בשלב ראשון שתי חבילות:

  • הקמת אקדמיה מקומית בשיוך למוסד אקדמי מוכר
  • הקמת פארק מים סביבתי בצפון היישוב לאורך נחל ברקן

על בסיס אלו החלה כבר הרשות להוביל מהלכים מקומיים ולעודד שותפויות עם מגוון גורמים. למשל: בניית תיק פרויקט למוסד אקדמי בעזרת מרכז המו”פ, הוצאת הספרייה העירונית למרחב הנחל וכיוב’. הרשות נדרשת להמשיך ולפתח את החבילות כך שיקדמו תשתיות, היי-טק, משיכת שוק חיצוני, קישור בין הישוב לבין סביבתו, ובעיקר – יתנו נראות לפוטנציאל הטמון בכפר קרע.

לסיכום…

מודל הצמיכ”א הוא מודל המיועד להניח תשתית מתודולוגית כמו גם מעשית בפני מנהיגות מובילה שינוי – בדגש על רשויות ערביות, ואולם לא רק! זהו מודל של צמיחה פוסט מודרנית, היברידית, אשר מקשרת בין מגוון תחומים והיבטים כדי לייצר צמיחה בעלת ביטוי חברתי, סביבתי וכלכלי במשולב.

זוהי תפיסה עכשווית ועדכנית אשר יכולה לשנות מן הקצה אל הקצה את התפיסה העצמית של הרשות ומכאן – את מקומה של הרשות והפוטנציאל שלה בקרב כוחות השוק והחברה.

תכנון משולב בביצוע הינו אחד המרכיבים המרכזיים להצלחת המהלך. רשויות הן ארגון מבצע, ומשום כך הן מחוייבות ללמוד ולייצר בו זמנית. העדכון המתמיד הוא האנרגיה של המהלך.

שקיפות, נראות ושיווק הן ‘החזית הייצוגית’ של המהלך – הן ברשות פנימה, עם הפנים לתושבים ולעסקים המקומיים;  והן כלפי חוץ, למול השוק האזורי והלאומי.

שימוש בטכנולוגיה עכשווית נדרש על מנת לשמור על הרלוונטיות של המהלך למציאות של ימינו. אי אפשר לפעול בטכנולוגיה של המאה הקודמת, ולצפות לצמיחה ופיתוח כלכלי עדכני…

מיצוב המהלך עצמו כהזדמנות לכל הוא ליבת הנושא. המנהיגות המקומית מתניעה ומעודדת, אך היזמות צריכה להגיע מהשטח, ולמשוך שותפים מהשוק המקומי, האזורי והפתוח.

http://industry.co.il/_uploads/ftp/27/index.html#44