פרסומים

15/01/2008

דר' דוידוביץ – מרטון רונית

רשת האנרגיה התכנונית כמערך קשרים מחבר

המציאות והטכנולוגיות העכשוויות מייצרות דינאמיות, זמינות חדשה ומעבר למונחים של זמן גלובאלי, לצד השאיפה לתת ביטוי לרצון חופשי, שונות, ומקומיות. דפוסי התכנון הקיימים, עדיין מבוססים ברובם על חשיבה דיכוטומית היררכית ולינארית. נפוץ בהם השימוש בהגדרות המבחינות בין מרכז לבין פריפריה, בין קהלים, בין שעוני פעילות, מיקרו – מאקרו וכדומה, תוך שימת דגש על איכות בתוך כל תחום, מרכיב, שימוש ויעוד.

חשיבה מסוג זה לא רק שאינה יכולה עוד להסביר את המציאות המורכבת, אלא שהיא מובילה למשבר תכנוני, להפרדות אשר גורמות להעצמת קונפליקטים בין המרכיבים השונים עד כדי חוסר יכולת צמיחה. המתכננים מוצאים עצמם מתמודדים עם מציאות מורכבת המחייבת התאמה של דפוסי התכנון כך שישקפו את הגישות המוכרות ובו זמנית יעדכנו ויחדשו – בהתאמה למציאות המשתנה.

מודל “רשת האנרגיה התכנונית” מציע שינוי בתפיסת המרחב ותהליך התכנון בהתאם למציאות המשתנה. במרכזו מונחת ההבנה כי האתגר טמון ב”אריגת רשת” בין מגוון המרכיבים במרחב, על בסיס איתור, שמירה והעצמה של ייחודיותם ויתרונותיהם היחסיים. אותה רשת תכנונית, מערכת קשרים וערוצי חיבור בין המרכיבים מעודדת “חיכוך חיובי” ביניהם ומפגשים מעודדי צמיחה ופיתוח המובילים ליצירת אנרגיה חיובית מרחבית. כך, מדובר במודל שבמהותו צומח מהמקום, וניזון מהשפה, ומהחומרים השאובים ממנו ובו זמנית מייצר הזדמנות לחבור לאחרים על מנת להמשיך לצמוח, להתפתח ולהתעצם.

למודל שני יסודות מהותיים. האחד הוא הגדרת קוד ערכי – הכולל הנחות יסוד וקווים מנחים לאיתור, חשיפה, והעצמה של מרכיבי היסוד בכל מרחב, המשקפים את מקורותיו, ייחודיותו ועוצמתו. תשתית האוגרת את “פוטנציאל הצמיחה של המקום”. יסוד שני הוא הדיאלוג התכנוני – מתוכו מתפתחת רשת האנרגיה התכנונית המספקת הזדמנויות להזרמת וניתוב ה”פוטנציאל” בין המרכיבים השונים והפיכת אותו פוטנציאל לאנרגיה מקומית. שני יסודות אלו מאפשרים לפתח תוכנית המשקפת את המקום, רוחו, זהותו וייחודיותו ומייצרת את ההזדמנויות לצמיחתו.

בשונה ממודלים מוכרים שמביאים סל כלים גדול ומורכב, “רשת האנרגיה התכנונית” מציעה מבנה מינימליסטי, שבפשטותו מיועד לאפשר את הגמישות ויכולת ההתאמה למורכבות של המציאות. הקוד הערכי מניח תשתית סטטית וברורה בה ניתן להיאחז בעוד הדיאלוג התכנוני נע סביבה בדינאמיות ומאפשר את יצירת הרשת המקומית.
המתכנן, כמקור ידע מקצועי, נדרש להניע את הדיאלוג תכנוני המאפשר למגוון בעלי העניין לקחת חלק פעיל בתהליך “טווית הרשת”. תהליך תכנון ברשת מייצר מקור אנרגיה ההולך וגדל עם התרחבות מספר השותפים לתכנון, כך שעם הזמן, קונפליקטים שלכאורה בלמו את תהליך התכנון הופכים לכוח המניע אותו. התהליך מוביל למגוון רחב של תוצרים הן עבור המשתתפים והן עבור המתכנן – אשר יוכל לנתב את מגוון התשומות המתקבלות לגיבושה של תוכנית המשקפת את הדיאלוג שמתהווה סביבה.

המפתח להצלחה הוא ביחסי הגומלין והחיבורים הנכונים בין המרכיבים השונים. קישור בין עוצמות העבר לבין הזדמנויות העתיד, בין המקומיות לבין הגלובליזציה, בין הפרונטאליות לבין הווירטואליות, בין מגוון מרכיבי הקהילה המגזרים הפועלים במשק והאינטרסים השונים. מודל “רשת האנרגיה התכנונית” יוצג במאמר כמודל מתודולוגי וכן יוצגו מספר דוגמאות של ישומו בתהליכי תכנון בישובים כפריים ועירוניים בישראל.