מדהים. להכיר מרחב הצומח על בסיס משאבים מקומיים אינסופיים. לא מוגבלים. משהו שנובע מהאדמה ללא סוף ומאפשר לאיחוד האמירויות לספק אינסוף מקומות עבודה לכל דורש, ולאפשר לנהל את האיחוד כקרן השקעות אחת גדולה. אין פה עיר, קהילה, ואפילו המדינה היא מקבץ של אמירויות שהוגדרו במשותף כאיחוד ומאז, במהלך 50 השנים האחרונות, נראה שהצליחו לנהל את המקום בדפוסים מרתקים. ואם עד לאחרונה התבסס המקום על הנפט, כעת אפיקי ההשקעה אינסופיים, מחפשים אחר אתגרים והצלחות חדשות, להוביל להצלחות רלבנטיות, להפתיע כל פעם מחדש בטכנולוגיות, ברפואה, בחקלאות, בקיימות.
זה לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים עד כה. תושבים דתיים, מוסלמים, המתפללים יום יום לקריאתו השקטה של המואזין, המשתלבת בתפאורה האקזוטית והמסקרנת של המקום; מרחב של תרבות מוסלמית מדברית קשוחה ורכה בו זמנית, המשדרת שקט, ניקיון ואפילו, עד כמה שישמע מוזר – סוג של צניעות, לצד האקסטרים והיוקרה האינסופית שהפכו למותג המוביל של איחוד האמירויות. מקום שהוא תערוכה צרופה של ארכיטקטורת אקסטרים ויוקרה שאינה מתביישת. אוסף של פרויקטים מדהימים המותירים את המתבונן משתאה. וככל שמעמיקים ולומדים את הפרויקטים האלה לא נותר אלא לחשוב: לאן עוד יכול האדם להוביל את פיתוח המרחב? מה עוד אפשר לעשות בהנדסת המקום ועיצובו? מדהים כמה מקום יכול להיות תמצית היוקרה וחף מוולגאריות בו זמנית. מעין תכשיט מרחבי המעורר סקרנות אינסופית, מושך להתבונן, לגעת ולהיות חלק מהוויה. רצון מתמיד להידבק ולו במעט באותו ניצוץ המקשר בין היופי, יכולת האדם ו'החיים הטובים'.
לא פלא שמאז פרץ למסכנו השלום עם איחוד האמירויות, לפני פחות מעשרים וארבע שעות, כולם פה מדקלמים את פלאי העולם המרוכזים שם: הבניין הגבוה בעולם שהוקם לפני עשר שנים – הבורג' חליפה, ומאז אף אחד לא יכול לו; 'עיר אנכית' המשלבת בין תיירות, מגורים, משרדים, חדרי כושר חלומיים ומגרשי ספורט מזמינים – 'עיר אנכית' שנדמה כאילו בררה רק את מרכיבי האיכות ה'גבוהים' וריכזה אותם תחת בנין אחד.
מלון שבעת הכוכבים אשר הוקם ב-1999 ועדיין מאתגר את כל תיירות העולם; בורג' אל ערב', המלון המוקם על אי מלאכותי הוא פלא עסקי, סביבתי-הנדסי ואולי בעיקר- אנושי.
אתר הסקי המציע מגוון מסלולי גלישה אלפיים כאשר בחוץ שורר חום של למעלה מ 45 מעלות; 'דובאי סקי' הממוקם בקניון אינסופי. מדהים איך פרויקט כזה מצליח ליצור את הניגוד ההיסטרי הזה עם התרבות האסלאמית, הסביבה המדברית ולברוח מהפינה הפאתטית …
שלא לדבר על 'איי העולם' שהפכו לסמל האמירויות. הוכחה ליכולת האינסופית של האדם, להוסיף לעצמו סביבות חיים, לבנות בים ולהציע יוקרה הצופה אל החוף מהצד השני. לא יאומן.
ריכוזי היוקרה הללו גובלים בסביבות המגורים של העובדים הזרים, המייצרים את מנוף הפיתוח ומאפשרים לכל הדבר הזה להתקיים. על כל תושב של איחוד האמירויות – עובדים 8 עובדים זרים המאפשרים להשקיע ולבנות, להמשיך ולהשקיע בעוד פרויקט, בעוד טכנולוגיה, בעוד אתגר שיניב הון וימשיך לאפשר להתחרות על השיא הבא. WIN-WIN ?
כל אלה גובלים במדבר האינסופי – וגם פה, טיולי הגמלים מצליחים להזכיר את סיפורי אלף לילה ולילה- שאפילו לא נראה קשוח ונדמה שאין אחד שלא ירצה לרכב בו על הגמל אל תוך השמש הלוהטת.
המפגש המפתיע והחד בין המדבר והעושר לבין הקדמה המערבית יצר פה מציאות של 'לה-לה לנד'. משהו שמזכיר פארק לאדריכלים, תערוכה חיה, נושמת ומזמינה 'כן לגעת' תוך ששומרת על משהו מין התצוגה. מרתקת, צומחת, מתעדכנת. מזמינה לשוב ולחזור, כדי שלא נפספס את הדבר החדש הבא.
ייתכן שזמינות אינסופית של משאבים במשולב עם אוכלוסייה דתית ומרחב מדברי קשוח, שפיתח תרבות הנלחמת על חייה עד הסוף, יצרו פה משהו שלא ניכנס למילון ההגדרות שלנו.
אין פה עירוניות בשום צורה. אבל יש פה יזמות אינסופית. אין פה קהילה בכל הגדרה המוכרת לנו – אבל יש פה תרבות מרתקת. אין פה שכונה – אלא מרחב אחר של התרחשויות מרתקות בין פרויקטים מטורפים שמצליחים לייצר כל פעם מחדש וואו גלובאלי. אין פה רחובות כי לא ניתן להסתובב בחוץ בחום המדברי. אז אין צורך – נעים בין הפרויקטים במעין ריחוף צונן, חלום של עתידנות נעימה ולא מאיימת. אין פה מגוון – הכול הכי בגבוה, הכי איכותי, הכי.
לרגע נדמה היה שאין פה עיר או שכונה או רחוב בכל צורה אליה אנחנו מתכוונים – אז היא כבר בהתהוות, כי מתכננים פה עיר חדשה. העיר האולטימטיבית, בקנה מידה מיטבי שיאפשר לחיים בה להתבסס על הליכה ברגל או שימוש בתחבורה ציבורית; עיר הכי ירוקה, הכי מקיימת והכי חכמה. יהיה בה כל מה שעיר צריכה על מנת להיות עיר טובה. מעניין לעקוב.
מרחב של קרן השקעות. הולכים פה עד הסוף להוכיח את יכולת האדם לנהל את המרחב, להביא שלג למדבר, לבנות איים על הים, להרים את המגדל הכי גבוה. תערוכה מרחבית תוססת, חיה, נושמת ובעיקר – מזמינה ומסקרנת, של 'אדריכלות קיצון' חסרת גבולות. כל זה יושב בתוך אקזוטיות מושכת, מלטפת, שלא מאיימת בשום צורה על החדשנות הלוחשת מכל פינה. אולי יש כאן משהו בסיסי של החיים במדבר, הצורך המתמיד להוכיח את יכולת האדם מול איתני הטבע.
זו רק ההתחלה. כי המקום צעיר ומנוהל כמרחב של השקעות, החי על הון אינסופי משולב ביזמות וברצון להמשיך ולאתגר. מקום כזה הוא בראש וראשונה נדיר. משדר עוצמה ואופטימיות. כר של צמיחה חסרת גבולות. מסוג המעבדות המוכנות ללמוד כל חומר חדש, טכנולוגיה עתידנית או יצירת יש מאין שאף אחד לא חשב עליה עד כה; חממה לעתידנות המחפשת ללא הפסקה את אפיק ההשקעה הבא, הפרויקט שיעשה את זה קצת יותר גבוה, יותר עמוק, יותר רחוק ובעיקר – יותר יוקרתי, אלגנטי ושקט בו זמנית.
לא נותר אלא לעלות למטוס האמירייט'ס, שגם הוא, איך לא, מאופיין באותו קוד, אותו תמהיל כל כך מעורר השתאות – שילוב של אלגנטיות – איכות – שקט.
רחוק מהישראליות בכל מובן, האמנם? אולי המוטיבציה להילחם ולשרוד במרחב קשוח, ובעיקר היזמות – שהיא STATE OF MIND – פה ושם מייצרים פלטפורמה מרתקת של מפגש. נפתח פה מרחב וזמן עם אינסוף הזדמנויות. שרק נדע להשתלב בו ביוקרה, צניעות ושקט.
כותבת המאמר היא הבעלים של משרד DMR תכנון ואדריכלות ומלמדת תכנון עירוני במרכז הבינתחומי בהרצליה.
סקי אבו דאבי – אתר סקי בתוך קניון. קרדיט צילום: Getty Images
