צמיחה דמוגרפית – האתגר המניע תכנון ופיתוח גישה

פתיח

הדמוגרפיה היא הדינמיקה של אוכלוסיות אנושיות וכוללת התייחסות לגודל, מבנה ותפוצה של אוכלוסיות, כיצד הן משתנות לאורך זמן בשל לידה, מוות הגירה והזדקנות. חברות, קבוצות אוכלוסייה, ערים ויישובים בוחנים את הדמוגרפיה שלהן כמדד מוביל ומרכזי לבחינת תהליכי התפתחותן. עד שנות המאה ה- 20 שיקף "עקרון האוכלוסייה" את הגישה הדומיננטית בתחום; עקרון זה טען כי העולם הולך ומתקדם לקראת "התפוצצות אוכלוסין" בשל התפתחות טכנולוגית, סביבתית וחברתית. התחזית היתה כי העולם עלול להגיע לסוף עידן האנושות שכן לא יהיו די משאבים להכיל את האוכלוסייה אשר הולכת ומתרחבת. במחצית המאה ה- 20 החלה מגמה של ירידה בשעורי האוכלוסייה וגישת "המעבר הדמוגרפי" החלה מקבלת ביטוי. הירידה בשעורי הילודה הפכה למאפיין של חברה מתקדמת ולמטרה של כל חברה – כחלק משאיפות התפתחותה. לקראת האלף השלישי החלו המערכות הדמוגרפיות לסמן דינאמיות ומורכבות הולכת וגוברת. העולם הגלובלי, פיתוח טכנולוגי, שינויים בכלכלה עולמית, תהליכים גיאו-פוליטיים כל אלה הלכו והעלו את משמעותם של תהליכים חיצוניים מעבר לשעורי לידה ומוות והפכו את המערך הדמוגרפי למערך מורכב, הנתון להשפעות חברתיות, כלכליות, קהילתיות, שיווקיות ועוד.

ההתייחסות הדמוגרפית בחברה הישראלית הינה התייחסות ייחודית על רקע דפוסי התפתחותה. השילוב בין דמוגרפיה לבין קרקע היווה את סוכן הפיתוח המוביל להקמתם של יישובים, ערים וסביבות חיים. אלה שמשו בסיס להתפתחות מגוון תחומי החיים, הכלכלה, החברה והסביבה. עד היום, האתגר הדמוגרפי עומד על סדר היום של הדרג המוניציפאלי. על רקע מאפייני הצמיחה , התכנון והפיתוח בישראל, השינויים במרחב הכפרי ההולך ועובר תהליכי פרבור, ובו זמנית – האצת העיור שכן הערים מהוות את סביבת החיים המוביל והעיקרית, כל אלה עומדים ברקע מאמצי הערים למשוך אוכלוסיה, בדגש על צעירים, משכילים, יזמים ובעלי יכולות – אשר הופכים לאחת המוטיבציות העיקריות לפעילותו של הדרג המוניציפאלי.

מגמות דמוגרפיות עכשוויות בערים – הבזקים

צמיחתם של יישובי המגזר הכפרי בישראל מתאפיינת בשנים האחרונות במספר מגמות בולטות:

חיים ארוך יותר – הזדמנויות חדשות – החברה הישראלית היא עדיין חברה צעירה יחסית לחברות אחרות בעולם המפותח. יחד עם זאת, מגמת הארכת תוחלת החיים ועליה בשיעור האוכלוסייה המבוגרת מאפיין גם את החברה הישראלית. תהליכי ההזדקנות ההולכים ומתארכים הוסיפו למעשה דור שלם לחברה ושינו את משמעותו של דור הביניים. תהליכים אלה הובילו בין היתר לשינויים במגמות ההגירה. אם בעבר בחירת סביבת חיים התרחשה פעם אחת לאורך מסלול החיים הרי שהיום יותר ויותר צעירים נוטים לעזוב את סביבת החיים בה גדלו, ונוספו שלבים בהם התא המשפחתי בוחר את סביבת חייו. יותר ויותר מבוגרים במחצית שנות ה- 50 לחייהם פותחים פרק חדש, מעוניינים להתאים את סביבתם מגוריהם לשלב בו הם נמצאים במחזור החיים, לחזור לגור ליד הילדים והנכדים ולאפשר לעצמם איכות חיים המתאימה לאורחות חייהם. כלומר, הפרופיל של פלחי השוק הרלבנטיים להגירה השתנה: מבלעדיות כמעט מוחלטת של משפחות צעירות בראשית מסלול חייהם המשפחתיים לקהלים נוספים כמו זוגות מבוגרים, "הורים של" ואף מבוגרים יותר.

טכנולוגיות המובילות להתייחסות חדשה לזמן ולמרחב – בחירת סביבות מגורים השתנתה על רקע השינויים וההתפתחויות הטכנולוגיות המאפיינות את המציאות העכשווית. אם בחברה המסורתית נטו קהילות לגור, לעבוד , לבלות, לצרוך שירותים וכד` – בסביבה משולבת קרובה וסגורה גיאוגרפית, הרי שהמודרניזציה הכניסה את האפשרויות לנוע במרחב ויצרה הארכה ב"מסלול היומי, של חיי הפרט . קהילות שלמות התרוקנו בבקרים לצרוך נסיעה לעבודה , צריכת שירותים _חינוך, השכלה , קניות, בילוי וכד`. העידן הפוסט מודרני השיב במידה מסוימת את החברה להזדמנויות של צרכנו קרובה ומשולבת (סביב המחשב, האינטרנט והטכנולוגיה ניתן מאותו שולחן לעבוד, לבלות, לקנות ולצרוך שירותים…). מגמות אלה שינו את דפוסי בחירת סביבת המגורים – שכן ההזדמנויות לקצר מרחקים גיאוגרפים הולכות ומתרחבות – ובכך מותירות דרגות חופש רחבות יותר לבחור סביבת חיים "מתאימה" לרוח, לגוף ולנפש…

פרבור הכפרים – לחצי הפיתוח, השינויים בחקלאות ובאורחות חיי הכפר יצרו מציאות המטשטשת הבדלים בין פרברים עירוניים לבין מרחבים כפריים. טשטוש זה יצר תחרות בין העיר לבין הכפר בכל הנוגע לפיתוח היצע אטרקטיבי. על רקע תפיסות עכשוויות הולכת ומתקבלת גישה המעודדת אורבניות אינטנסיבית איכותית – כסביבה אטרקטיבית, המייצרת הזדמנויות ומחזירה את מקומן של הערים, כ"אגן" המעודד יזמות, יצירתיות, פותח הזדמנויות, ידע, תרבות. אם בתקופת הפרבור אבדו הערים מכוח משיכתן, הרי שהיום – הולכות הערים ותופסות את מקומן בתודעה כסביבת איכות ופוטנציאל. מהלך זה מחייב הגדרות עכשוויות רלבנטיות המשקפות את משמעותה של איכות עירונית – כסביבת חיים אטרקטיבית.

הקיימות – קוד ערכי – על רקע תהליכי עיור אינטנסיביים ומגמות גלובליות, ערכיות, חברתיות כלכליות ועוד – הפכו בשנים האחרונות מרכיבי הקיימות לקוד ערכי הולך ומתרחב. הוא הולך ותופס מקום בתפיסה ערכית ומייצר ביקושים בדפוסים חדשים. הקיימות מעודדת עירוניות איכותית, חסכון בקרקע, במשאבי סביבה, צרכנות חסכנית, חברה שקופה ומעורבת, ראיה בינדורית, ניצול מיטבי של המרחב והזמן.

ערים אשר יצמחו בדפוסים של קיימות יהפכו למוצר מבוקש וייצרו את סביבת החיים המבוקשת והנפוצה בעידן הנוכחי.

המקומיות בעידן הגלובליזציה – ככל שהגלובליזציה מקבלת ביטוי ומתרחבת כמאפיין של המציאות העכשווית כך עולה חשיבותה של הקהילתיות המקומית, השורשיות, תחושת השייכות והמעורבות. זהו המנוע המאפשר לגלובליזציה להמשיך ולפתוח הזדמנויות ואינסוף אפשרויות. פיתוחה של מקומיות, קהילה עירונית אטרקטיבית המקשרת בין חבריה ומייצרת זהו וגאווה מקומית – הולך והופך לאתגר אשר יכול "לעשות את ההבדל, בכל הנוגע לכוח המשיכה של העיר כסביבת חיים. תחושת השייכות הקהילתית הולכת ומקבלת משמעות מרכזית בתנועות הדמוגרפיות ובבחירת סביבת החיים. ההיבטים החברתיים-קהילתיים הולכים והופכים להון מרכזי בסל המשאבים הנדרשים לצרכי צמיחה.

האתגר הדמוגרפי – משמעויות מרכזיות

על רקע כל אלה מסתמן כי האתגר הדמוגרפי נדרש להתייחסות כ"תוצר" של פיתוח איכותי. כל ניסיון לפתח על מנת "למשוך"… לא יביא לתוצרים המיוחלים. המאמץ נדרש להתמקד בפיתוח איכות – המשקפת את איכויות המקום – נכסיו המצטברים, ייחודיותו, הערך המוסף הטמון בו. כל ניסיון להציג היצע עבור ה"אחר" על מנת למשוך אותו – הינו בעייתי מלכתחילה. שכן בחירת סביבת החיים הינה שורה תחתונה של מגוון שיקולים – המקשרים בין הפרט לבין הכלל, בין הכלכלה לבין התרבות והיצירתיות, בין החברה לבין הנראות והסביבה. זהו תוצר של מכלול אשר במשולב מצליח לייצר איכויות אטרקטיביות במגוון מרכיבים ותחומים. היצע אשר נראה כי בעיקר נדרש לספק פלטפורמות המייצרות את ההזדמנות. אין כל דרך לתת את כלל המענים – שכן כל פרט שוקל, רואה ותופס את ההיצע אחרת. ככל שעיר תצליח לפתח סביבה יצירתית, המספקת הזדמנויות – כך תוכל למשוך מגוון קהלים אשר יראו בה הזדמנות לממש את חלומם.

מהן אותן פלטפורמות אשר יוצרות מרחב עירוני אטרקטיבי?

זהו הדיון המוביל לניתוח משמעותה של איכות עירונית. ומשמעותה של האיכות העירונית היא פועל יוצא של מאפייני המקום על מורשתו, קהילותיו, סיפורו המתמשך, נכסים אותם צבר לאורך זמן ויצירת נדבך של עכשוויות עדכנית – המשקפת את כל אלה.

לאיכות עירונית מספר מרכיבי יסוד ביניהם:

• מגוון
• צפיפות
• שילוב שימושים
• צמיחה לאורך זמן – המזמרת את תולדות המקום והקהילה ומעודדת הוספת נדבכים עכשוויים עליה – תוך שמירה על פיתוח אשר יותיר מקום להמשך העשייה של הדורות הבאים.
• גאווה מקומית ותחושת שייכות סביב מעורבות, יצירתיות וקהילה פעילה.

אלה נכונים ורלבנטיים למגוון תחומי התכנון הפיתוח והפעילות. הם המפתח ליצירת מערך אורבני ייחודי, המשקף את הערך המוסף של המקום, ה DNA לו – מממש את כלל נכסיו ומוסיף להם את הנדבך אשר יכול לעשות את ההבדל. את הרשת אותה מותיר דור זה עבור הדורות הבאים. בנדבך זה נדרש להתמקד – מה תהייה תרומתו לקיים? במה הוא מאדיר את הקיים וכיצד הוא מוסיף את החדש? בעידן של תחרות, אינטרסים, גלובליזציה – ההתמקדות בפיתוח ייחודיות המקום בכלל והקהילה בפרט – מאפשרים לעיר לממש את עיקר עוצמתה ונכסיה – ואלה טמונים בקהילתה, בסביבתה, בסיפור צמיחתה לאורך זמן.

שאלות וסוגיות אלה מחייבות שותפות בין מגוון הגורמים הפועלים במרחב העירוני:

הממשל המקומי – על מגוון תחומי עיסוקו,

המגזר העסקי,

המגזר הוולונטארי

והקהילה האזרחית – על מגוון מרכיביה.

שותפות בין מגוון הגורמים ומעורבותם בגיבוש תוכניות פעולה, בתובנות והכרה של המדיניות המקומית הכוללת, מאפשרים יצירת סינרגיה, איגום משאבים העצמת כל מאמץ בנפרד סביב אתגרים משותפים. הצמיחה הדמוגרפית, המהווה אתגר כולל ומערכתי מייצרת הזדמנות לפעולות על בסיס שותפויות, חיבורים חדשים וקידום האיכות המקומית בראיה משותפת מעורבת ומשולבת. שיח פתוח, מעורבות של מגוון גורמים בקהילה בדיון על מנת לאפשר תחושה של שייכות, פעילות לפיתוח סולידריות מקומית, גאווה – הן מרכיב מפתח להנעת צמיחתה של האוכלוסייה, שכן מקום אשר אינו יוצר את כל אלה בקהילתו – לא יוכל "לשווק" את איכות המקום אל החוץ…

מכאן, הפעילויות המיועדות לקדם צמיחת אוכלוסיה נדרשות לפעול על בסיס עשיה בינתחומי ובינמגזרית משולבת "פנימה" אל תוך הקהילה הקיימת, כתשתית לשיווק החוצה – את האיכויות והייחודיות של המקום. זהו שילוב המייצר דינמיקה של צמיחה לאורך זמן.