העבודה על הפרויקט החלה בינואר 2024, ביוזמת משרד הבינוי והשיכון, שביקש לקדם תהליך של שיקום והחייאה בעיר אופקים בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר. במהלך העבודה עלה הצורך להתמקד בשכונת מישור הגפן – השכונה שנפגעה באופן הקשה ביותר בעיר. במקביל, קודמה יוזמה דומה בעיר קריית שמונה שבצפון. השכונה, שעמדה בקו הראשון של החדירה לעיר, נדרשה למענה שיחזיר אליה חיים, תחושת ביטחון ותקווה.
מטרת הפרויקט הייתה לייצר שכבת חוסן קהילתית באמצעות התערבויות מרחביות שיחוללו שינוי רגשי – להפוך את המרחב הטראומתי והכואב למרחב חיובי, שמח ומלא חיים. הגישה שנבחרה, "העיר כמרחב מטפל", שילבה בין עקרונות טיפוליים מעולמות הרפואה והפסיכולוגיה לבין תפיסות של תכנון עירוני. היא התבססה על ההבנה שהמרחב יכול לייצר השפעה חיובית על הגוף והנפש, בין היתר באמצעות חוויה רב-חושית המעודדת תהליכים ביוכימיים מיטיבים.
העבודה כללה מיפוי של צירים ונקודות בשכונה, תכנון של מוקדים להתערבות – ולא פחות חשוב: שיתוף ציבור מעמיק.
התכנית שנרקמה, נבחנה יחד עם תושבי השכונה ודבריהם שימשו בסיס לדיוק ולהתאמת התכנון לצרכים האמיתיים מהשטח.
התוצר הסופי של הפרויקט כולל דו"ח המפרט את התכנית המוצעת לכל אחד ממתחמי ההתערבות בשכונה. הדו"ח ישמש בסיס לעבודה של צוותי ביצוע, שיוציאו את התכנית לפועל.
הפרויקט לווה במאמר תיאורטי שנכתב במקביל ליישומו ופורסם בספר "שֵׁרוּת בכיכרות" (בעריכת טולה עמיר), תוך שהוא מדגים את הפוטנציאל של תכנון מוכוון קהילה באזורים פוסט-טראומטיים.
